הרמת מסך וחיוב אישי של בעליה של החברה

דני החליט שהוא רוצה להשקיע בעסק. לאחר מספר פגישות, קבלת הדוחות הכספיים והכנת תכנית עסקית, הבין דני כי עם ניהול נכון של העסק מדובר בעסק שיניב לו רווחים. לכן החליט להשקיע בו.

אלא שבאותו זמן, האדם שעמו ביקש להתקשר דני היה בפשיטת רגל וטיוטת החוזה שהועברה בין הצדדים לא נחתמה.

כדי בכל זאת להוציא את העסקה לפועל החליטו דני ופושט הרגל כי דני ינהל את הפעילות תחת חברה בבעלות משה ושבה עובד פושט הרגל. עוד סוכם כי לאחר מספר חודשים, כשתתחיל שנה קלנדרית חדשה דני יקים חברה עצמאית והפעילות תעבור מהחברה של משה לחברה של דני.

מדובר היה בסיכום בעל פה ללא חוזה כתוב. לא בין דני לחברה של משה וגם לא בין דני למשה עצמו.

לאחר 4 חודשים בלבד, הרגיש דני שמשהו לא בסדר. מצד אחד הפרוייקטים הלכו וגדלו, אולם מצד שני למרות שהוא השקיע מאות אלפי שקלים עד לאותו שלב, לא נכנס כסף לכיסו, כאשר בכל פעם הוא נדרש לשלם עוד ועוד כספים לחברה של משה.

בסמוך לתחושה הלא טובה שהחלה לנקר אצל דני, התקשר לדני פושט הרגל ואמר לו שהבעלים של החברה, משה, משלם מכיסו כל הזמן כספים שדני אמור לשלם אותם וכי על דני להזרים לחברה של משה עוד כספים מעבר לאלו שדני כבר שילם. דני שכבר הבין שמשהו לא בסדר, אמר לפושט הרגל שעד שלא מבוצעת גביה מהפרוייקטים הקיימים והיא מגיעה לכיסו הוא לא מעביר עוד כספים לחברה של משה.

כשמשה ופושט הרגל הבינו כי דני "סגר את הברז" ועלה עליהם, הם הורו לעובדי החברה שלא לעבוד יותר עם דני, לא לקבל ממנו הוראות ותוך 24 שעות הפעילות חזרה לחברה של משה וכך גם כל ההכנסות מהפרוייקטים.

בעקבות כל זאת הגיע אלי דני כשהוא עצבני ומוטרד. מצד אחד הוא השקיע מאות אלפי שקלים ומצד שני אין לו כלום ביד. לא הסכם עם החברה של משה וגם לא עם משה עצמו. הדבר היחיד שהיה בכתב היתה טיוטת החוזה שהועברה בין פושט הרגל לבין דני שכלל לא נחתמה וממילא אינה מועילה לאור מצבו של פושט הרגל. איך במצב כזה מחזירים לדני את כספו??

מאותו רגע התחילה עבודה סיזיפית של תחקור הלקוח, איסוף ראיות וגילויים שאפילו דני עצמו לא ידע לפני המשפט.

למשל, משרדנו גילה פסק דין שניתן עוד קודם להגשת התביעה על ידינו ושקבע כי פושט הרגל הוא עובד של החברה של משה. קביעה זו סייעה להוכיח כי ההתקשרות היתה עם החברה ולא עם פושט הרגל עצמו.

בנוסף, במסגרת גילוי מסמכים בתיק דרשנו את דפי חשבון הבנק של החברה של משה מהם עלה כי הכספים הועברו לחברה הנ"ל. עובדה זו סייעה לנו להוכיח כי הפעילות שנרכשה היתה של החברה של משה ולא של פושט הרגל.

לפיכך, החלטנו להגיש תביעה כנגד החברה של משה תוך התבססות על כלל בסיסי בדיני החוזים ולפיו כשחוזה מבוטל (ובענייננו – כשהפעילות נלקחה מדני ועברה בחזרה לחברה של משה), החברה של משה מחוייבת בהשבת הכספים ששולמו ע"י דני ונכנסו לחשבונה.

בנוסף, הנחתי שמשה הוא המח מאחורי המרמה הזו. לכן, למרות שבמקרים לא רבים בית המשפט מחייב את בעל מניות החברה בחובות החברה ומרים למעשה את המסך הקיים בין החברה עצמה לבעלי מניותיה, הגשנו את התביעה גם כנגד משה באופן אישי.

מכיוון שהנחתי כי משה ינסה להבריח כספים מהחברה וירוקן את חשבון הבנק שלה, הגשתי אף בקשה לעיקול חשבון החברה. בהתחלה בהעדר ראיות לא קיבלנו עיקול, אבל לא ויתרתי ואחרי הליך גילוי מסמכים שבו דרשתי את דפי חשבון הבנק של החברה – הגשתי שוב בקשה לעיקול. הפעם הראיתי שכספים מוצאים באופן שיטתי מחשבון החברה עובדה המעידה על חשש ממשי להברחת נכסים. הפעם, קיבל בית המשפט את הבקשה ונתן לנו את העיקול המבוקש.

התיק התנהל 4 שנים ועבר 3 שופטים. אף אחד לא רצה לגעת בתפוח האדמה הלוהט הזה ולהכריע בשאלות עובדתיות ומשפטיות לא פשוטות.

לאורך כל הדרך משה, הבעלים של החברה, טען שבגלל העיקול שהטלנו החברה נסגרה ואנחנו היינו אלה שבעצם גרמנו לו לנזק. הוא גם הגיש תצהיר של מנכ"ל החברה שתמך בטענותיו ואף זימן לעדות את פושט הרגל. מהצד שלנו היה רק את דני שיעיד ואישתו שהיתה עדה לחלק מהתנהלות.

משה היה לא רק איש עסקים מפולפל, אלא גם שועל קרבות ותיק שניהל משפטים רבים בבתי משפט כשבכולם, עד לתיק של דני, הוא זכה. לכן, בחקירתו הנגדית של משה החלטתי לנקוט בשיטה שונה משיטת החקירה שבה נוקטים רוב עורכי הדין בדרך כלל.

במקום להפסיק את העד כשהוא אינו עונה להם ישירות ומתחיל לדבר על דברים לא קשורים שהוא לא נשאל עליהם, וזאת על מנת למנוע מצב שבו העד יעיד על דברים שפוגעים בלקוחו של עורך הדין החוקר, הפעם נתתי למשה לדבר ללא מפריע. מכיוון שהוא היה מאד בטוח בעצמו הוא דיבר והרבה. אחרי שאלות פתוחות כאלה והרבה דיבורים אימתתי אותו עם המסמכים. ואז משה התחיל להתבלבל.

באמצעות שיטת החקירה הזו הוכחתי שמשה משך סכומי עתק, כי שילם כספים לקרובי משפחה של פושט הרגל וגם לקרובי משפחה שלו, למרות שהם לא היו עובדי החברה, כי הוא הוציא כספים במזומן ועוד ועוד.

מחקירת מנכ"ל החברה של משה, עלה שמשה מכר לו את החברה במאות אלפי שקלים שגם אותם שלשל משה לכיסו. את העובדה הזו דני, הלקוח שלי, אפילו לא ידע.

בשלב מסוים ידענו שהפכנו את הקערה ויש ללקוח סיכוי לא רע לנצח בתיק. שפת הגוף של השופט היתה כולה איתי. הוא רכן קדימה, היה קשוב ודרוך ונתן לי את כל הבמה שהייתי צריכה, גם מבחינת אורך החקירה, שהיתה ארוכה בגלל הדיבורים הבלתי פוסקים של משה.

בשלב הזה ידעתי גם שלקבל פסק דין נגד החברה לא יספיק. אני חייבת להביא לכך שבית המשפט ישתכנע להרים מסך ולחייב את משה בחובות החברה באופן אישי, אחרת הסיכוי שניתן יהיה לגבות את פסק הדין יהיה נמוך ביותר.

ולכן במסגרת הסיכומים שמנו דגש וטענו בהרחבה לכך שמשה עשה שימוש לרעה בהפרדה הקיימת בין החברה שהינה אישיות משפטית נפרדת לבין מבעליה. זאת, על מנת להשיג מטרה לא כשרה, וכן לגרםם לקיפוח ולהונאת הלקוח כנושה החברה. עוד טענו כי משה גרם ל"מימון דק" שמשמעותו שלא ניתן יהיה לממש פסק דין שיתקבל נגד החברה.

בנוסף, טענו כי בכך שמשה מכר את החברה למנכ"ל החברה והכניס את כספי המכירה לכיסו, הוא ויתר על הכנסות עתידיות של החברה מהשלמת פרוייקט גדול שהיה לקראת סיום באותה עת והתנהלות זו מהווה סיכון בלתי סביר של בעל מניות בנוגע ליכולתה של החברה לפרוע את חובותיה.

עוד טענו כי החברה הינה אף "חברת מעטים" בשליטתו המלאה והיחידה של משה עובדה ההופכת את מסך ההפרדה בין משה לחברה "לדק" אף יותר.

לטיעונים הנ"ל הוספתי טיעונים שהכרתי מתחום האחריות המקצועית, הנזיקין והביטוח והראיתי שלמשה יש גם אחריות נזיקית כלפי הלקוח שלי מכיוון שהוא לא פעל כבעל מניות או אורגן סביר בחברה אלא ברשלנות, תוך שהוא יכול וצריך היה לצפות את הנזק ללקוח.

את כל זה תיבלתי בפסיקה ובמאמרים תומכים, הגשתי את הסיכומים וקיוותי.

ואכן, תוך שבועיים בלבד, התקבל פסק דין שקיבל את הטענות שלנו וחייב את החברה של משה ואת משה באופן אישי, ביחד ולחוד, להשיב לדני את הכספים שהשקיע.

בכך הגיעה לסיומה המוצלח סאגה שהתנהלה במשך שנים רבות ולמשרד הצטרף עוד לקוח מרוצה.